ESO עלתה שוב ושוב בחיפושים, בהזמנות ובמשובים החיוביים של אורחים ב-ontopo, אז יצאנו לבדוק מה עומד מאחורי העניין. חזרנו מערב של טאפאס, קוקטיילים, קצב טוב ושירות שעושה הבדל.
יש מסעדות שנכנסות לרדאר שלנו עוד לפני שאנחנו מגיעים אליהן. אנחנו רואים מה מחפשים באתר ובאפליקציה של ontopo, איפה מזמינים שולחנות ועל אילו מקומות האורחים חוזרים עם משובים חיוביים. ESO בדיזנגוף עוררה מספיק עניין כדי שנרצה לבדוק בעצמנו מה קורה שם בערב.
קבעתי עם חברה טובה ב-ESO ביום חמישי. היינו בטוחות שנגיע לערב עמוס ברחוב ובמסעדה. בפועל, הרחוב היה רגוע יחסית, ורק בהמשך התחילו להגיע יותר אנשים. באתי בשביל אוכל טוב, אבל מהר מאוד הבנתי שהאווירה והקצב הם חלק משמעותי מהחוויה. ככל שהערב התקדם, ESO פשוט נכנס לקצב שלו.
איך האווירה?
ככל שהשולחנות התמלאו, גם המוזיקה העלתה הילוך. מצלילי אווירה שקטים ורגועים היא עברה לביטים קצביים ושמחים יותר. ועדיין, החלל לא הפך למסיבה רועשת ואפשר היה לדבר בנוחות סביב השולחן.
בהתחלה קצת חששתי שהישיבה תהיה צפופה. מהר מאוד גיליתי שיש מרחק נעים בין השולחנות, ואפשר לקום ולהתרווח בלי להרגיש שיושבים בתוך השולחן שליד.
אי אפשר לדבר על הערב בלי להזכיר את השירות. כבר בכניסה קיבל אותנו מארח לבבי. בהמשך איש צוות הבחין בשולחן מעט מתנדנד והכניס מתחתיו טריז, עוד לפני שאנחנו שמנו לב. המלצרית שלנו דיברה איתנו בגובה העיניים, קלטה מהר מה אנחנו אוהבות וכיוונה אותנו בהתאם. היא גם פינתה והחליפה צלחות בקצב ששמר על השולחן נעים ועל הארוחה זורמת.
מה אכלנו?
כיאה לבר טאפאס, התפריט בנוי ממנות קטנות שחולקים במרכז השולחן. הגענו רעבות וידענו שנזמין לא מעט, אבל התחלנו בכמה מנות והמשכנו משם.
פתחנו עם קוקטיילים. אני הלכתי "על בטוח" עם ג'סמין קלאסי, מריר-חמוץ וטוב. לצד זה הגיע קאטלוניה (ג'ין, מלפפון, סמבוק, אננס ורוזמרין). הוא היה מתוק יותר מהג'סמין, אבל המלפפון נתן לו רעננות שאיזנה את זה יפה. הקוקטיילים הפכו מהר מאוד לאחת ההצלחות הגדולות של הערב.
אחת מאיתנו צמחונית, וכבר במבט ראשון מצאנו בתפריט לא מעט אפשרויות מתאימות. התחלנו עם קשקבל ספרדית, דבש חריף ולימון פרסי (34 ש"ח), טאפאס קלאסי וכיפי, ומשם עברנו לסיבוב ברוסקטות.
המנצחת של שתינו הייתה ברוסקטת מחמצת עם ענבים טריים חרוכים, קרם פרש וסלסה ורדה (22 ש"ח). פשוט מעולה. ברוסקטת בריוש עם קרם פרש, ארטישוק מטוגן ועשבים (21 ש"ח) זכתה גם היא להתלהבות, וברוסקטת המחמצת עם דג מפורק, קרם פרש, רומסקו ופדרון (24 ש"ח) הייתה נהדרת. טעמתי גם את גרסת הרוסטביף סינטה. היא פחות עבדה לי אישית בגלל השילוב בין הבשר ללחם, אבל גם שם הלחם עצמו היה מצוין.
ואז הגיע קרוקט כרישה, איולי רמולד ופרמז׳ן (42 ש"ח), אחת המנות שהכי הפתיעו אותנו בארוחה. הקרוקטים היו מיוחדים ומוצלחים מאוד, וההתלהבות בצד השני של השולחן הייתה חד משמעית. היינו בקלות אוכלות עוד מנה כזו, אבל החלטנו להשאיר מקום להמשך.
ממשיכות לעוד סיבוב
המשכנו לעוד קוקטיילים. קאטלוניה חזר לשולחן, ולצדו הגיע ולנסיה עם סטולי, פסיפלורה, אננס ולימון פרסי (57 ש"ח). הוא היה בדיוק בכיוון שאני אוהבת: פירותי, רענן וקל לשתייה.
בגזרת האוכל המשכנו עם סלט מלון, פאקוס, שקדים מטוגנים, אחו בלאנקו וכבשים מלוחה (62 ש"ח), לצד סשימי דג עם סויה לבנה ותפוזים, פייסט עשבים וצ'ילי ירוק (78 ש"ח). מבחינתי, הסשימי היה דרך מצוינת לסגור את החלק המלוח של הארוחה.
שלא כהרגלי, המשכנו גם לקינוח. הכל נשמע טוב, אבל בסוף הלכנו על הקלאסיקה שאנחנו כמעט אף פעם לא מצליחות לסרב לה: מוס שוקולד. הוא היה בדיוק מה שהתחשק לנו באותו רגע.
למי זה מתאים?
ESO מתאים במיוחד לערב עם חברה טובה או לדייט, וגם לדרינק שממשיך בלי תכנון מוקדם לארוחה שלמה. אפשר להתחיל מקוקטייל וכמה טאפאסים, להוסיף עוד מנה כשהערב מתחמם ולהישאר הרבה יותר ממה שתכננתם. האווירה שמחה בלי להיות רועשת מדי, הישיבה נעימה, וגם לצמחונים יש מספיק אפשרויות בתפריט.
כתובת: דיזנגוף 174, תל אביב-יפו
שעות פתיחה: א׳-ה׳ ושבת 18:00-02:00, שישי 12:00-15:00 ו-18:00-02:00 ועד אחרון האורחים.
גיפטקארד: ניתן למימוש עם גיפטקארד אונטופו.
