מטבח פתוח, טעמים דרוזיים וצלחות שמגיעות ישר מהידיים של הצוות. רומי אבני (@romi.eats) חיכתה שלוש שנים להגיע למסעדה של השפית נאיפה מולא, וסוף סוף סימנה וי.
שלוש שנים שאני רוצה להגיע לנאיפה, וסוף סוף זה קרה. התיישבתי מול המטבח הפתוח של השפית נאיפה מולא לארוחה שבה רואים את הצלחות נבנות מול העיניים, והטעמים הדרוזיים מקבלים כאן פרשנות אישית ועכשווית.
איך האווירה?
הקרבה למטבח היא חלק גדול מהחוויה. רואים את הצוות עובד, את הפינישים האחרונים ואת המנות שיוצאות אחת אחרי השנייה, וזה מכניס ישר לקצב של המקום. זו ארוחה שכיף להתעכב עליה, להסתכל, לטעום ולחכות לצלחת הבאה.
מה אכלנו?
התחלנו עם פטאייר זעתר, ומשם עברנו לסשימי דג ים עם קרם גבינת המאירי, מנגולד ודואה של הבית. הגיע גם טורטליני ארטישוק ירושלמי וחוביזה בעבודת יד, ולצדו גיוזה עם מעטפת קריספית, מנה חדשה בתפריט.
אחד הביסים הבולטים היה טארטלט טונה אדומה: טארטלט פיתה דרוזית עם טרטר טונה אדומה, לאבנה מעושנת וצ'ילי. לקינוח הגיעו ברולה בחתה עם פצפוצי אורז וגלידת קפה והל, ובסבוסה מלבי עם עוגת סולת, קרם מלבי וגלידת יוגורט.
למי זה מתאים?
למי שאוהב מסעדות שף שבהן המטבח הוא חלק מהבילוי, מנות עם אופי מקומי וטעמים שלא מרגישים כמו עוד ערב תל אביבי מוכר. אני חיכיתי שלוש שנים להגיע, ובסוף היה שווה לחכות.
